בפני בקשת רשות להגן מפני תביעה כספית בסך 5,726 ש"ח, אשר הוגשה בסדר דין מקוצר לפני למעלה מעשרים שנה, ביום 29.11.1990.
הרקע והטענות
1. המשיב מעניק שירותי בנקאות והמבקש היה, במועדים הרלוונטיים לבקשה זו (1986 - 1990) בעליו של חשבון בנק אצל המשיב, חשבון מספר ----- (להלן:
"החשבון").
2. בכתב התביעה, טוען המשיב כי נכון ליום 1.10.90 עמדה כנגד המבקש יתרת חוב בחשבון בסך של 5,458.29 ש"ח אותה לא פרע המבקש למרות ההתראות שנשלחו לו. המשיב עתר לפיכך ביום 29.11.90 לחיוב המבקש בפירעון יתרת חוב זו, אשר בצירוף הפרשי ריבית לפי המקובל אצל המשיב דאז, בשיעור 29.9% לשנה, מגיעה כדי סכום התביעה. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, המבקש לא הגיש בקשת רשות להגן וביום 8.1.91 ניתן כנגד המבקש פסק דין בהעדר הגנה על יסוד כתב התביעה. בעקבות מתן פסק הדין נפתח תיק הוצאה לפועל.
3. כעשרים שנה לאחר מתן פסק הדין, ביום 9.11.2010, פנה המבקש לבית המשפט בבקשות בקשר עם התביעה. תחילה עתר המבקש לשחזור התיק שכן זה בינתיים בוער. לאחר מכן עתר המבקש לביטול פסק הדין מחובת הצדק, בקשה במסגרתה טען כי במהלך השנים כלל לא בוצעה לו המצאה של כתבי הטענות והוא כלל לא היה מודע לקיום ההליכים נגדו. הדיון בבקשה נקבע ליום 4.4.11, המשיב לא התייצב לאותו הדיון ונוכח זאת נתקבלה בקשת המבקש ופסק הדין מיום 8.1.91 - בוטל. בקשה אשר הגיש המשיב לאחר מכן לביטול החלטה זו נמחקה בהחלטה נוספת מיום 18.7.11. כך נסללה הדרך לבירור התביעה מבראשית.
4. המבקש הגיש בקשת רשות להגן, ברם הצדדים הודיעו כי הם מקיימים הליכי גילוי מסמכים ומועד הדיון נדחה לבקשתם. ביום 23.11.11 הגיש המבקש בקשה מתוקנת לקבלת רשות להגן וזו זו הבקשה נשוא החלטה זו.
5. המבקש מעלה מספר טענות אשר לשיטתו יובילו לדחיית התביעה ולכן מצדיקות מתן רשות להגן. ואלו טענות המבקש בתמצית:
א. ראשית, טוען המבקש כי המשיב נמנע מהמצאת מסמכים שנתבקשו, את מסמכי ההלוואה ולוחות הסילוקין שלה ואת המסמכים בקשר עם תכניות החיסכון של המשיב.
ב. שנית, לטענת המבקש, החשבון נפתח ביום 6.2.86 ומייד בפתיחתו הוא נדרש להפקיד כספים כבטוחה לקבלת אשראי אותו בקש וכך הפקיד בחשבון ביום 7.2.86 סך של 1,600 ש"ח. סכום הפקדה זו, טוען המבקש, "נבלע" בספרי המשיב ולא בא כדי ביטוי בתחשיבי המשיב.
ג. שלישית, כחודשיים לאחר פתיחת החשבון, ביום 17.4.86, ניטלה על ידו בחשבון הלוואה בסך 2,200 ש"ח וביום 16.4.87 ניטלה הלוואה נוספת בסך של 2,000 ש"ח. המבקש טוען כי בדק ומצא כי בגין ההלוואה הראשונה חויב בריבית בשיעור 12.50% לששה חדשים ואילו בגין ההלוואה השנייה חויב בריבית בשיעור 13.85% לששה חדשים. שיעורי ריבית שכאלו, לטענתו, מבטאים ריבית מופרזת אשר תואמת מצב של פיגורים בפירעון חוב ולא מצב של הלוואות רגילות.
ד. בסמוך לפתיחת החשבון הוא חויב לפתוח שלש תכניות חסכון וזאת שלא כדין ותוך התניית שירות בשירות.
ה. המבקש מצא במסמכי המשיב מכתב מיום 13.11.88, כתוב בכתב יד וחתום על ידי אדם בשם "נחמן קנטור". במכתב זה ניתנו הוראות לביצוע פעולות שונות ובמכתב המשיב מיום 8.12.88 מאשר המשיב את ביצוע הפעולות על יסוד אותו מכתב. המבקש טוען כי איננו מכיר אדם זה ועצם נכונות המשיב לבצע בחשבון פעולות על יסוד בקשת אדם זר זה, מטילות בספק את נכונות דפי החשבון ומחייבות בדיקה כוללת של אשר נעשה בחשבון.
ו. היו לו חסכונות בסך של 5,000 ש"ח, כאשר חסכונות אלו בצירוף ההפקדה הראשונה בסך 1,600 ש"ח אמורים היו לבטל כל יתרת חוב בחשבון.
6. במהלך הדיון אשר התקיים ביום 26.12.11 נחקר המבקש על תצהירו, ברם מצאתי להפסיק את החקירה משהתברר שזו מתייחסת לעניינים שאינם רלוונטיים כלל להכרעה בבקשת הרשות להגן (שאלות בדבר המצאת כתבי דאר למבקש לאחר הגשת התביעה או פניות שנעשו אליו לאחר הגשת התביעה). בעקבות זאת סיכמו הצדדים את טיעוניהם.
דיון
7. הלכה היא עוד מקדמת דנא, כי בשלב זה של דיון בבקשת רשות להגן עול ההוכחה המוטל על המבקש מצומצם. המבקש איננו נדרש בשלב זה להראות כיצד יוכיח את גרסתו ולפיכך תינתן רשות להגן אפילו נטענה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. לא שוקלים בשלב זה את מהימנות המבקש או את סיכויי הצלחתו בתיק העיקרי. די לו למבקש בשלב זה להראות כי יש בידיו טענות הגנה לכאורה, אשר אם יוכחו יובילו לדחיית התביעה. מאידך, חייב המבקש להיכבד ולפרט את טענותיו. טענות כלליות וסתמיות לא יצדיקו מתן רשות להגן.
8. טענתו הראשונה של המבקש מתייחסת למסמכים הדרושים לו, לטענתו, לשם בדיקת תחשיבי החוב של המשיב וביסוס הטענה בדבר ריביות חריגות בהן חויב ותכניות חסכון אשר היו לו ונעלמו מתחשיבי המשיב. טענה זו איננה טענת הגנה ואיננה ביטוי לכפירה כלשהי בחוב הנתבע, אלא טענה מקדמית בדבר אי יכולת המבקש, לטענתו, להכין את התנגדותו כדבעי. מצב שכזה של העדר יכולת להציג את קו ההגנה ואף לבחון כדבעי את טענות התביעה, בהחלט יתכן בתביעה בסדר דין מקוצר בכלל ובתביעת מוסד בנקאי בפרט. אפשר והצגת מקטע בלבד מהפעילות בחשבון לא תאפשר לבחון את הפעילות בחשבון בתקופה ארוכה יתר טרם הגשת התביעה, לבחון את תחשיבי התביעה ולערוך כדבעי את ההגנה. במצב שכזה, עומדת לנתבע הזכות לדרוש לקבל מהבנק התובע מסמכים רלוונטיים נוספים, כאשר סירוב הבנק כשלעצמו, עלול להצדיק מתן רשות להגן.
בעניין שבפני, לאחר ביטול פסק הדין ועד למועד הדיון, התקיימו בין הצדדים חילופי מכתבים במסגרתם בקש המבקש מסמכים שונים והמשיב הגיב לבקשות אלו במסירת מסמכים. בהתאם, מודה המבקש בבקשתו (סע' 11 - 12 לתצהיר המבקש) כי קבל את כל דפי החשבון מיום שנפתח החשבון. עם זאת, טוען המשיב כי נוכח השנים הרבות אשר חלפו לא עלה בידו לאתר או לשחזר חלק מהמסמכים אשר בקש המבקש (למשל הסכמי הלוואה, לוחות סילוקין ופירוט תכניות חסכון). לא זו בלבד שזו טענה סבירה בהתחשב בכך שהמבקש מבקש מסמכים משנת 1986 (!) אלא שאף המבקש לא טען אחרת ואיננו טוען כי המשיב מסתיר מסמכים במזיד. אם כך, כל אשר יש בידי המשיב נמסר למבקש, דפי חשבון המאפשרים התחקות אחר היווצרות החוב נמסרו לו ומשכך, טענה בדבר העדר מסמכים איננה מצדיקה מתן רשות להגן.
9. לטענת המבקש הוא אולץ לפתוח שלש תכניות חסכון בתחילת פעילותו בחשבון והדבר מהווה התניית שירות בשירות. טענה זו לא ניתן להבין כלל, כאשר המבקש אינו מציין איזו שירות קבל בתמורה לאותן תכניות חסכון שאולץ לפתוח לטענתו. גם בהעדר מסמכים וגם בחלוף השנים אין הביטוי "התניית שירות בשירות" משום מילת קסם שמספיקה כדי רשות להגן מעצם אמירתה. בהעדר פירוט אינני מוצא מקום למתן רשות להגן בטענה זו.